זהר

ל) ובמוץ ותבן דחטה, עליה אוקמוה רבנן, אילן שאכל אדם הראשון חטה הוה. קריב ח"ט, דאיהו מוץ ותבן, לאת ה'. ואסתליק מניה י', דאיהו עשור דילה. ובגיד כד איהו במוץ ותבן, דאינון לקבל ערלה ופריעה, פטור מן המעשר. ולית רשו לאת י', לחברא באת ה', דאינון איש ואשה. ובגין דא, כל הבוצע צריך לדקדק בה. וצריך למבצע מאתר דבשולו יפה, בגין דבשול איהו גמר פרי, ודא ו'.

פירוש הסולם

ל) ובמוץ ותבן דחטה וכו': ובמוץ ותבן של חטה, העמידו חכמים עליה, ​אילן שאכל אדם הראשון, חטה היה. כי ע"י אכילת עצה"ד הקריב ח' ט' שהן הקליפות מוץ ותבן, לאות ה' שהיא המלכות, ונסתלק ממנה הי', שהוא יסוד, שהוא עשור שלה, ומשום זה, כשהיא במוץ ותבן, שהם כנגד ערלה ופריעה, כלומר שהם כנגד ב' עורות המילה, שהאחד חותכים והשני פורעים. פטור מן המעשר. דהיינו הי', שאין רשות לאות י' להתחבר עם אות ה', שהם איש ואשה, כלומר שהם סוד הי' שבאיש, והה' שבאשה. ומשום זה, כל הבוצע צריך לדייק בה בה', וצריך למבצע ממקום שבשולו יפה. כי בישול הוא גמר פרי. וזהו הו' דהיינו ז"א, שהוא גומר את הה', שהיא המלכות.