זהר

ל) מההוא שעתא בעא לאפקא מיא א״ל קב״ה, אסטי חוטרא מגיסא אוחרא, ותרין אתאן אתעביד ביה, כמה דאתעביד מסטרא אוחרא, חדא את הכא. וחד את במריבה. אבל השתא, והכית בצור. באן צור. בהאי צור. וסליק נחש דלזמנא אחרא.

פירוש מעלות הסולם

ל) מההוא שעתא בעא וכו': מאותה שעה שרצה להוציא מים. אמר לו הקב״ה, נטה את המטה מצד האחר, דהיינו מן הצד החקוק בו נחש עלי צור. שהם ב' מיני דין (כנ״ל אות כ״ו) שב' אותות נעשו בו בצד זה של המטה, כמו שנעשו בצד האחר של המטה, אות אחד כאן בהכאת הצור ואות אחד במי מריבה. אבל עתה והכית בצור דהיינו רק בדינים דצור, ולא בדינים דנחש, שואל באיזה צור ומשיב בצור הזה היינו הדינים דצור שהיה חקוק על המטה והדינים דנחש לסלק אותם לזמן אחר, דהיינו במי מריבה.
פירוש. צור הוא בחינת דינים דימין, שהם במסך דמפתחא שבקו אמצעי. ונחש הוא דינים דשמאל היוצאים בעת שהארת החכמה שבשמאל נמשכת ממעלה למטה. וב׳ מיני דינים אלו נחקק על המטה. וברפידים נעשה האות ע״י הדינים דצור. ובמי מריבה ע״י דינים דנחש.