זהר

ל) ואיהו בוקע מיא דאורייתא, לגבי זרע אברהם, דאיהו ימינא, למהוי ליה שם עולם. ואתקשר בה׳ דאברהם, דאיהי חמשה חומשי תורה, ובה אשתלים משה. ומיד דאשתלים, אתגליא עליה ימינא, ודא הוא וזרוע י״י על מי נגלתה.

פירוש מעלות הסולם

ל) ואיהו בוקע מיא וכו': והוא בוקע מי התורה אל זרע אברהם שהוא ימין, להיות לו שם עולם. ונתקשר בה׳ של אברהם המתקונת במדת הרחמים של בינה. והיא ה' של בהבראם. והיא חמשה חומשי תורה ובה, בה' של מדת הרחמים, נשתלם משה. ומיד שנשתלם נתגלה עליו הימין, שה״ס התורה בסו״ה מימינו אש דת למו, (ברכות ו׳.) וזה הוא וזרוע ה׳ על מי, כלומר בעבור מ״י שהוא בינה נגלתה.
פירוש. משה ה״ס ז״א, וה׳ של משה ה"ס שער הנ׳ ומלכות דמלכות, ששלמותה תתגלה בגמר התקון בסו״ה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה אמנם במשך שתא אלפי שני כל המוחין שיש לזו״ן הם ע״י עליית המלכות לבינה, ונמתקת ברחמים של בינה, וזולת המיתוק הזה לא היתה שום מציאות מוחין לזו״ן ולתחתונים. ומשה שהו״ס ז״א עלה והכריע בין ב׳ הקוים ימין ושמאל של הבינה, ונעשה שם סוד הדעת, ויחד אותם זה בזה והאירם, שמשום זה כיון דתלת נפקי מחד דהיינו חב״ד שיצאו בבינה בג׳ קוים שלה, חד בתלת קיימא יצאו ג׳ קוים גם בתפארת והם חב״ד דז״א, ואור התורה כי ז״א מכונה תורה והמוחין שלו הם אור תורה.
וזה אמרו (באות כ״ט) ודא עמודא דאמצעיתא היינו ז״א, דאתקשר בימינא וכו׳ כי ע״י עלייתו אל הבינה נתקשר ברחמים של בינה ונמצא שמשה שה״ס בן הבינה דהיינו דעת הוא גבוה מן החסד שחסד הוא התפשטות שלו, לכן אתמר ביה מוליך לימין משה וגו׳ דהיינו הקו הימין שלו. ואיהו בוקע מיא דאורייתא שהם המוחין של ז״א שנקרא תורה לגבי זרע אברהם וכו' שהם נשמות ישראל למהוי ליה להקב״ה שם עולם. ואתקשר בה׳ דאברהם שהיא הה׳ שהוסיף לו הקב״ה על שמו אברם, דאיהי חמשה חומשי תורה היינו קומה שלימה של כח״ב תו״מ של ז״א, ובה אשתלים משה וכו' כנ״ל דתלת נפקי מחד חד בתלת קיימא, ודא הוא וזרוע ה׳ הכוללת כל שם הוי״ה (כנ״ל אות כ״ח) על מי בעבור המיתוק של רחמי הבינה שנקראת מ״י נגלתה.