זהר

לט) פתח ר"ש ואמר, ויאמר יי' אל נח בא אתה וכל ביתך אל התבה. האי קרא אוקימנא, אבל ת"ח, וכי לא יכיל קב"ה לנטרא ליה לנח, באתר חד בעלמא. דיהא מבול בכל עלמא, ולא יהא בההוא אתר, כמה דכתיב בגדעון, ויהי חורב אל הגזה לבדה. או לנטרא ליה בארעא דישראל, דכתיב בה, לא גשמה ביום זעם, דלא נחתו עלה מי טופנא.

פירוש הסולם

לט) פתח ר"ש ואמר וכו': פר"ש ואמר, ויאמר ה' אל נח בא אתה וכל ביתך אל התבה. מקרא זה העמדנו. אבל בוא וראה, וכי לא יכול הקב"ה לשמור את נח במקום אחד בעולם, שיהיה מבול בכל העולם, ולא יהיה באותו המקום. כמ"ש בגדעון, ויהי חורב אל הגזה לבדה. או לשמור אותו בארץ ישראל, שכתוב בה, לא גשמה ביום זעם, שלא ירדו עליה מי המבול.