זהר

לט) א"ל שפיר קאמרת, האי קרא ודאי הכי הוא. בראש ההרים, דא ימינא, אברהם סבא, דאיהו ראש ההרים ודאי. ונשא מגבעות, משיעורא דגבעות, דאינון רעותיה. ושפיר קאמרת. ונהרו אליו כל הגוים. מאי הוא. א"ל, ואפילו נשים וקטנים ושמש דפלח על פתורא, אע"ג דאיהו לא אכל, אצטריך למשמע, ולמימר אמן. דלא יימא בר נש, אנא לא אכלית, והואיל דלא אצטריפנא לזמון, לא אשמע ולא אימא אמן. הכל חייבין ביה.

פירוש הסולם

לט) א"ל שפיר קאמרת וכו': א"ל יפה אמרת, מקרא זה ודאי כך הוא. בראש ההרים, זהו ימין, שהוא אברהם סבא, שהוא ראש ההרים ודאי, ראש לחג"ת, הנקראים הרים. ונשא מגבעות, היינו משיעור של גבעות, שהם רעותיה. ויפה אמרת ונהרו אליו כל הגוים מה פירושו לדבריך, שהכתוב מדבר בכוס של ברכה. אמר לו, פירושו, אפילו נשים וקטנים, והמשמש העובד בשביל השלחן אע"פ שהוא לא אכל, הוא צריך לשמוע הברכות ולענות אמן. שלא יאמר אדם, הרי אני לא אכלתי, כיון שלא נצטרפתי לזמון, לא אשמע ולא אומר אמן. ע"כ נאמר ונהרו אליו כל הגוים, שהכל חייבים בו.