זהר

לט) תא חזי, יתרו הוא דיהב עיטא למשה, על תקונא דדינין, הכי אצטריך. ורזא דא דאודי ליה לקב"ה, וסדר קמיה תקונא דדינוי, לאחזאה מה דכתיב, כי המשפט לאלהים הוא, ולא לסטרא אחרא. ודינין לישראל אתייהיבו, ולא לאחרא, דכתיב חקיו ומשפטיו לישראל. ות"ח, לא ינהיג בר נש קלנא באחרא, ומלה דהדיוטא, מלה איהו. דהא במשה כתיב, וישמע משה לקול חותנו וגו'.

פירוש הסולם

לט) תא חזי יתרו וכו': בוא וראה, יתרו, הוא שנתן עצה למשה על תקון הדינים. וכך צריך להיות. וז"ס שהודה להקב"ה, וסדר לפניו תקון דיניו. להורות מה שכתוב, כי המשפט לאלקים הוא, ולא לסטרא אחרא. והדינים ניתנו לישראל ולא לאחר. שכתוב, חקיו ומשפטיו לישראל. ובוא וראה, לא ינהג אדם בזיון באחר, ודבר מהדיוט, הוא דבר. שהרי במשה כתוב, וישמע משה לקול חותנו וגו'.