תוכן

לט) ונמצא, כי ביום א' עשה הז"א כלי הכתר שבה, ואימא דרך חוץ, נותנת כל כח הלבושים ביום א', באותו הכלי של הכתר. ואח"כ ע"י השופר, נכנסו מוחין פנימיים עצמם דכתר, תוך לבוש כתר דאימא. וביום השני, נעשה הז"א כלי החכמה, ואז מעצמו נכנס לבושי חכמה דאימא, שכבר היא בכלי הכתר דנוקבא, ונכנס תוך כלי של חכמה, ואז כיון שהוא בחי' מוח, הוצרך ז"א לעלות בסוד תרדמה, וע"י השופר המשיך מוח פנימיות החכמה שם, ומשם ואילך ביום ג', לא הוצרך עוד ז"א לעלות פנימיות שאר המוחין, כי כבר באו כולם כלולים במוח החכמה. אמנם ביום שלישי, עשה ז"א כלי בינה דנוקבא, ומאיליו היה מתפשט בתוכו מוח הבינה, וכעד"ז עד ערב יום הכיפורים, ואז נעשו כלי הוד ויסוד ומלכות מבחי' עצמה. וביוה"כ נתפשטו בה ה' גבורות, ונעשה היסוד שבה מלבושי אימא, וזהו חותם הנעילה. ובשאר היום, נתן בה כל הפנימיות דמוחין על ידה עצמה. ומאז עד הושענא רבא, מוחין דחסדים, ר"ל: שנתפשטו אחר הגבורות, יען היא נקבה והחסדים הם מתפשטים באחרונה אעפ"י שכבר היו בדעת. והז"א התפשט בה ה' חסדים ע"י הלולב וההקפה, ובליל הושענא רבא, נעשית חותם מלכות שבה ע"י הבינה מלבושי אימא, וביום נתפשטו במלכות שבה הארת ה' גבורות, וביום שמיני עצרת היה זווג, ונתן בה ה' גבורות של הזכרים עצמן שלו, בבחי' טיפה זרעיית.