זהר

לט) רבי יוסי פתח ואמר, והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור, רוצה למימר, תרין מערעין בישין דאתן לבנוהי למהוי בגלותא בארע שנאיהון, ולא יסתכי בהון, כמה שנין סגיאין, על חוביהון בקושטא, הכי יזנח יתהון בארע שנאיהון. ויסב בנייהו דארע להון בישין אלין, וידבר להון לארע טב כפירושא דקרא.

פירוש הסולם

לט) רבי יוסי פתח וכו': ר"י פתח ואמר, ​והיה יום אחד וגו'. ובזה פתח המקרא שלנו ויקח בידו את מנשה ואת אפרים. ולא פירש יותר והזהר מפרש דברי ר' יוסי. ואומר, שהוא רוצה לומר, כי שני מקרים רעים יבואו לבניו של יעקב, א) שיהיו בגלות בארץ אויביהם. ב) שלא יסתכל בהם שנים רבות על עונותיהם באמת, וכה ישכח אותם בארץ אויביהם. שזו היא בחינת אפרים ומנשה כנ"ל. ולבסוף, ויקח את בניהם שקרה להם ב' רעות אלו, ויוליך אותם לארץ טובה, כפירוש המקרא. ויקח בידו את מנשה ואת אפרים, דהיינו שיקח אותם שקרו להם ב' מקרים הנ"ל, ויוליכם לארצם הטובה.