תוכן

לט) ופי' הדבר: שיש ב' מיני זיווגים: א' פנימי, וא' חיצון. החיצון אינו חסר לעולם, ואין צריך שום התעוררות, והוא לקיום העולמות כולם, כמ"ש ז"ל יפה לאשה, יפה לולד, יפה לחלב. והב' להוציא בריאות חדשות בעולם ע"י הזיווג. וזה נשבע וכו' עד שיכנסו בירושלים של מטה, פירוש עד שיהיו מוכנים זו"נ, להכניס בם מוחין. וא"א לומר עד שיכנוס ממש, כי מה הם שהם מזדווגים, הוא להמשיך הנשמה מאו"א, ואם או"א עדיין לא המשיכו אצלם, היאך תרד אל זו"נ, כי כן דרך המשכתן, זו"נ הם ממשיכין מאו"א ואו"א מא"א, וא"א מלמעלה. לזה מוכרח לפרש עד שיכנס, שיהיו מוכנים לכנוס נמצא כי עיקר מה שאנו צריכין לתקן ולזווג הוא זו"נ, ועיקר הזיווג הוא המתקות הגבורות, לזווגם בחסדים, שיהיה זיווג הגבורות עם החסד. וגבורות הנקבה הוא מנצפ"ך שעולים ע"ה ממרא, שהם גבורות המבקשות המתוק והזיווג. ובהיות אברם ערל, א"א להזדווג, כי החסד עילאה המתגלה בפום אמה, כשמגיע לערלה מסתלק, לזה נתן לו ממרא עצה שימול.