זהר

לט) מה ראו חנניה מישאל ועזריה דיהבו גרמייהו לנורא. אלא ת"ח, יומא חד הוה דוד נחית להנות גופו לפני הנהר. והוה אמר, שמרה נפשי כי חסיד אני. אמרו ליה, ואתה חסיד. אמר להו, ולא חסיד אני, שידי מלוכלכות בשפיר ובשליא, ומטהר את הטהור, ומטמא את הטמא. ואני קם בחדוה בג' משמרות, כד"א חצות לילה אקום להודות לך. ואנא נאים כסוסיא בהבל א'.

פירוש הסולם

לט) מה ראו חנניה וכו': שואל, מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לאש. ומשיב, אלא בוא וראה. יום אחד ירד דוד להנות עצמו לפני הנהר. והיה אומר, שמרה נפשי כי חסיד אני. אמרו לו, ואתה חסיד. אמר להם, ולא חסיד אני שידי מלוכלכות בדם ושפיר ובשליא, ומטהר את הטהור ומטמא את הטמא, ואני קם בשמחה בג' משמורות, כש"א חצות לילה אקום להודות לך. ואני ישן כסוס בהבל א', דהיינו בנשימה אחת.