זהר

לט) ובט"ו יומא לירחא קדמאה, לקביל אברהם אבוהון, דאחיד במדת החסד, ואקרי ראשון. ובעצרת דבחדש הג', דאתייהיבת ביה אורייתא בשבעה קולות, לקביל יעקב, דאיהו תליתאי לאבהן. ואחיד בקול קול יעקב. ובראש השנה, לקביל יצחק, דאתיליד ביה, ואנן מדכרינן ביה עקדת יצחק, ואיהו יומא דדינא, לקבל מדת הדין דאחיד בה.

פירוש הסולם

לט) ובט"ו יומא לירחא וכו': ובחמשה עשר יום לחדש הראשון מקריבים קרבן מוסף, כנגד אברהם אביהם, האחוז במדת החסד, ונקרא ראשון. ובעצרת שבחדש השלישי, שניתנה בו התורה בז' קולות, שבמזמור הבו לה' בני אלים, מקריבים בו מוסף כנגד יעקב, שהוא שלישי לאבות, ואחוז בקול קול יעקב. שהוא תפארת, הנקרא קול, ונקרא יעקב. ​ובראש השנה, מקריבים קרבן מוסף, כנגד יצחק שנולד בו, ברה"ש, שהוא גבורה. ואנו מזכירים בו עקדת יצחק. והוא יום הדין, כנגד מדת הדין שאחוז בה. ונתבארו ג' מוספים, כנגד אברהם יצחק יעקב שהם חג"ת.