זהר

לט) רבי יצחק אמר, מאן דהוה רשים מכלהו דא עאל בגוויה דביה תליא כלא. ות״ח, מאן הוא משאר אחרי דיכול לאעלא תמן, דהא כתיב ושם אחימן ששי ותלמי, ומדחילו דלהון מאן יכיל לאעלאה במערתא. אלא שכינתא עאלת תמן בכלב, לבשרא לאבהן, דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא, דאומי לון קב״ה, ודא הוא ויבא עד חברון.

פירוש הסולם

לט) רבי יצחק אמר וכו׳: רי״א, ויבא, פירושו, מי שהוא חשוב יותר מכולם זה נכנס בתוכו, דהיינו השכינה נכנסה ונתלבשה בתוך כלב, שבו, בהשכינה, תלוי הכל. ובוא וראה, מי הוא בעל היתרון מהם, שיוכל לבא שמה לחברון, שהרי כתוב, ושם אחימן ששי ותלמי, ומפחדם, מי יוכל לבא ואפילו להסתתר במערה, אלא שהשכינה נתלבשה שם בכלב, לבשר אל האבות, שהגיע הזמן שיבואו בניהם לארץ אשר נשבע להם הקב״ה, וזה הוא ויבא עד חברון. שלא נאמר ויבואו, כי סובב על השכינה משאר פירושו בעל יתרון, מלשון, ושארית גברא חייבא מן בעירא (קהלת רבה ג׳ י״ט).