זהר

לט) ואע״ג דמתפרש האי עדן בשבילוי, לית דידע ליה, בר האי זעיר אפין. ועדן דלעילא, לית דידע ליה, ולא שבילוי, בר ההוא אריך אנפין. הה״ד אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. אלהים הבין דרכה, דא עדן דלתתא, דידע זעיר אפין. והוא ידע את מקומה, דא עדן דלעילא, דידע עתיק יומין, סתימאה דכלא.

פירוש הסולם

לט) ואע״ג דמתפרש האי וכו׳: ואע״פ שעדן הזה שלמטה, בינה, מתחלק בשבילים שלו, לל״ב שבילי החכמה, אין מי שישיג אותו חוץ מז״א הזה, ועדן שלמעלה אין מי שישיג אותו ואת השבילים שלו חוץ מאותו אריך אנפין. ז״ש אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. אלקים הבין דרכה, זהו עדן שלמטה, דהיינו החכמה הנמשכת מישסו״ת, שיודע אותה ז״א, ולא אחר, אבל הוא משפיע אותה למלכות. והוא ידע מקומה, זהו עדן שלמעלה, שהוא חכמה סתימאה דא״א, שיודע אותה עתיק יומין הסתום מכל. ואינו משפיע אותה למטה. ומ״ש בז״א שאחר אינו יודע אותה, היינו הבא לקבל חכמה ממנו עצמו. אבל הבא לקבל מן המלכות. יודע אותה.