זהר

לט) דקרבנא מנחה איהו, וצריכין ישראל למשלח מנחתא דלהון למלכא, בגבר שלים. דאינון בהפוכא דסטרא אחרא, דהא ביד איש עתי פגים, הוו שלחין ליה דורנא, דכתיב גורל אחד ליי׳ וגורל אחד לעזאזל. דאלהים אחרים כלהו פגימין מסטרא דצפון, והכי רובא דבתי ע״ז הם פגימים, בנוקבא דלהון, חורבא, לילית, פגימותא וכו'.

פירוש הסולם

לט) דקרבנא מנחה איהו וכו׳: כי הקרבן הוא מנחה. וצריכים ישראל לשלוח המנחה שלהם אל המלך, על ידי אדם שלם. כי הם בהיפך מו הסטרא אחרא, אשר ביד איש עתי שהוא פגום (כנ״ל אחרי אות קכ״ז) היו שולחים לו מנחה, שכתוב, גורל אחד לה׳ וגורל אחד לעזאזל. כי אלהים אחרים כולם פגומים מצד צפון, בסוד מצפון תפתח הרעה, וכך רוב בתי עכו״ם פגומים בנוקבא שלהם, שהיא חורבה, לילית, פגומה וכו'.