זהר

לט) ויאמר יי׳ אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו׳. אמר רבי אבא, זמנין אית קמי קב״ה, לאשתכחא רעוון, ולאשתכחא ברכאן, ולמתבע בעותי, וזמנין, דרעוון לא אשתכחו, וברכאן לא מזדמנן, ודינין קשיין מתערין בעלמא. וזמנין דדינא תלי. תא חזי, זמנין אית בשתא, דרעווא אשתכח. וזמנין אית בשתא, דדינא אשתכח. וזמנין אית בשתא, דדינא אשתכח ותליא. זמנין אית בירחי, דרעוא אשתכח בהו. וזמנין אית בירחי, דדינין אשתכחו, ותליין על כלא.

פירוש הסולם

לט) תאנא בההיא שעתא וכו׳: למדנו, הקדש: א״ר אבא, עתים יש לפני הקב״ה למצוא רצון ולמצוא ברכות ולבקש בקשות. ויש עתים, שרצון אינו נמצא, וברכות אינן באות, ודינים קשים מתעוררים בעולם. ולעתים שהדין תולה. בוא וראה, עתים יש בשנה, שהרצון נמצא, ועתים יש בשנה שהדין נמצא, ועתים יש בשנה שהדין נמצא ותלוי. כלומר שהדין תלוי ומאיים על העולם, אבל אינו פועל. עתים יש בחודש, שרצון נמצא בהן, ועתים יש בחדש שדינים נמצאים, ותלוים על הכל.