זהר

לט) ויהי ביום השמיני, רבי יוסי פתח ואמר, כשושנה בין החוחים כן רעיתי בן הבנות. כשושנה בין החוחים, דא כנסת ישראל, והא אוקמוה דקב״ה משבח לה לכנסת ישראל, וחביבותא דקב״ה לקבלהא, לאתדבקא בה. ועל דא, מאן דאנסיב, בעי לשבחא ליה לקב״ה, ולשבחא לה לכנ״י, דהא תנינן בכלא בעי לאחזאה עובדא, כמה דאיהו ב״נ מתדבק בבת זוגיה, וחביבותא דיליה לקבלה, כד אתי למפלח קמי מלכא קדישא, הוא אתער זווגא אחרא, דהא קב״ה חביבותא דיליה לאתדבקא בכ״י, ומאן דאתער מלה, קב״ה מברך ליה, וכ״י מברכא ליה, והא אתמר.

פירוש הסולם

לט) ויהי ביום השמיני וכו׳: ר׳ יוסי פתח ואמר, כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. כשושנה בין החוחים, זוהי כנסת ישראל, והעמידוהו, שהקב״ה משבח את כנסת ישראל, ואהבת הקב״ה היא כנגדה, להתדבק בה. וע״כ מי שנשא אשה צריך לשבח להקב״ה ולשבח לכנסת ישראל. כי למדנו, בכל מצוה, צריכים להראות אהבה במעשה, כמו שאדם הוא מתדבק בבת זוגו ואהבתו כנגדה, כי כשבא לעבוד לפני מלך הקדוש, הוא מעורר זווג אחר עליון, כי הקב״ה, אהבה שלו היא להתדבק בכנסת ישראל, ומי שמעורר הדבר, הקב״ה מברך אותו, וכנסת ישראל מברכת אותו. וכבר למדנו.