זהר

לח/א) ובכמה גוונין ערבבו חדוותא דכנ״י. חד דלא אתנסיבו, ולא אתחזיין לקרבא, ולאתברכא עלמין על ידייהו. וחד דלא הוה שעתא כדקא יאות. וחד דדחקו שעתא. וחד, דהא מקדמת דנא, נפק נימוסא דלהון, ויקריבו לפני יי׳ אש זרה וגו׳. ודאי מלה אחרא אתקשרו בקשורא דא, ושרו לכנ״י לבר.

פירוש הסולם

לח/א) וכבמה גוונין ערבבו וכו': ובכמה אפנים ערבו את השמחה של כנסת ישראל, אחד, שלא נשאו אשה, ולא היו ראוים להקריב, ושיתברכו העולמות על ידיהם. ואחד, שלא היתה ראויה השעה להקרבת קטרת, שלא היה בזמן העלאת הנרות והטבת הנרות כנ״ל (צו אות קנ״ב) ואחד, שדחקו השעה לרשת הכהונה בחיי אביהם, (כמ"ש שם אות קנ"ב). ואחד, שעוד מקודם לכן, מטרם שנתנו הקטרת, יצא המשפט שלהם, שכתוב ויקריבו לפני ה׳ אש זרה וגו'. ודאי דבר אחר, דהיינו הס״א, נקשר בקשר הזה, והשרו כנסת ישראל, שהוא המלכות, מבחוץ.