זהר

לח) ונשא מגבעות. אצטריך למהוי זקיף מן פתורא, שיעורא דאקרי זרת, לברכא לקב"ה, ודא הוא ונשא מגבעות. מגבעות מאי הוא. אלא בינה, ובין בתולות אחריה רעותיה, שיעורא דזרת איהו. נשא כוס דברכה מגבעות ודאי, וע"ד טבא דיהא ליה להאי ברא בוכרא, באחרית הימים איהו.

פירוש הסולם

לח) ונשא מגבעות: רומז, שכוס של ברכה צריך להיות נשא מן השלחן, שיעור שנקרא זרת, לברך להקב"ה, וזה הוא ונשא מגבעות. מגבעות, מהו מגבעות. ומשיב, אלא בינה, ובין בתולות אחריה רעותיה, הוא שיעור של זרת, וע"כ נשא כוס של ברכה ודאי מגבעות. וע"כ הטוב שיהיה לבן הבכור, דהיינו לישראל, הוא באחרית הימים. זרת בלשון ארמית פירושו טפח. מלשון זרתיה מתוח לקבליה (ילמדנו תצא) שפירושו אגרופו, שהוא כמו טפח.
פירוש. המדרגות של המלכות, מזמן שהיתה במוחין דאחורים, מכונים, בתולות אחריה, כי אחוריה, הוא לשון אחורים. ונודע שבחינת אחורים של המלכות הם דינים, וע"כ הם מכונים זרת, מלשון זרות, וז"ש, בינה, ובין בתולות אחריה רעותיה, שיעורא דזרת איהו, כי בבתולות אחריה שורה זרת, דהיינו דינים והיא, שכבר עלתה לראש הרים, שהוא חסד, היא מלאה ברכות, ונקראת כוס של ברכה משום זה. וז"ס שצריכים להגביה הכוס של ברכה מעל השלחן, שיעור של זרת. שרומזים בזה, שכבר אין בה זרות, כמו שהיתה לה בעת המצב דאחורים.