זהר

לח) תהו דא נשיה, דלא אתחזייא בה חיזו כלל, עד דאתנשי מכלא. ועל דא אתקרי נשיה. ובהו דא ארקא אתר דלא אתנשי. ר' חייא אמר דא גיא. ורוח אלקים מרחפת דא לקבל תבל דאתזן מרוח אלקים, וכלא כחד הוא.

פירוש הסולם

לח) תהו דא נשיה, דלא אתחזיא בה חיזו כלל עד דאתנשי מכלא. ​תהו הוא הארץ הנקראת נשיה. ונקראת כן, משום שלא נראה בה שום מראה עד שהיא נשכחה לגמרי. כי נשיה פירושו שכחה. ומה שלא נראה בתהו שום גוון ומראה, כבר נתבאר לעיל (בראשית א' דף ל"ב אות כ') ובהו דא ארקא אתר דלא אתנשי, ובהו שבהכתוב הוא הארץ הנקראת ארקא, שהיא מקום שאינו נשכח. (כמ"ש שם דף ל"ג אות כ"א) וז"ל, בהו, להאי אית ליה ציורא ודיוקנא, ע"ש בהסולם. ולכן אינו נשכח כמו התהו. רבי חייא אמר דא גיא רבי חייא פליג ואומר שהארץ הנק' גיא היא בהו, ולא ארקא. ורוח אלקים מרחפת דא לקבל תבל דאתזן מרוח אלקים, ורוח אלקים שבהכתוב הוא הארץ הנקראת תבל. שהית נזונת מרוח אלקים, דהיינו מרוח של הבינה הנקראת אלקים. וכלא כחד הוא, וכולן כמדרגה אחת הן.
ונתבארו בדברי רבי אבא, רק ד' ארצות העליונות שהם: נשיה, ציה, ארקא, תבל. אשר נשיה היא כנגד תהו, וציה כנגד חשך, וארקא כנגד ובהו, ותבל כנגד רוח אלקים. שהם ארבע יסודי עלמא דאשתכללו בה, דהיינו ד' היסודות אש רוח מים עפר, כי נשיה הוא תוהו ויסוד העפר. וציה הוא חשך ויסוד האש. וארקא הוא בוהו יסוד המים ותבל הוא רוח אלקים יסוד הרוח. ויש לשאול למה לא ביאר כלום על ג' ארצות התחתונות, שהן ארץ אדמה גיא. והענין הוא כי אלו ז' ארצות נבחנות כמו פרצוף אחד ראש וגוף, כי ארץ עליונה תבל, שהיא כנגד בינה, הוא ראש, ושש ארצות התחתונות הן תוך וסוף של הפרצוף שארקא ציה נשיה, הם בחינת התוך, דהיינו חג"ת עד החזה, שארקא הוא יסוד המים וחסד, וציה שהוא יסוד האש הוא גבורה, ונשיה, שהוא יסוד העפר הוא ת"ת ומלכות יחד, עד החזה, ומחזה ולמטה הוא בחינת המלכות בלבדה, באופן שבאלו ד' ארצות כבר יש כל בחינת הפרצוף שהם בינה חג"ת ומלכות, וע"כ אין צורך לבאר ג' ארצות תחתונות כי אע"פ שהם ג' בחינות נה"י, מ"מ אינם אלא התפשטות המלכות בלבדה דהיינו התפשטות התוהו שמחזה ולמטה, שאין בהם משום חידוש בחינה, ואין לשאול הרי תבל הוא בחינת יסוד הרוח שהוא ת"ת ולא תהו, כנ"ל. והענין הוא, כי תבל היא רוח דבינה, והיא נבחנת כבינה. ובחינת ת"ת של הפרצוף הוא בנשיה.