תוכן

לח) שם ע"ב, וז"ל, אדם קדמאה גליפו דציורא ודיוקנא דגופא, לא הוה בנוקבא, ובלא ציורא כלל הוה, ואתצייר ואגליף לתתא מעלמא דאתי, בלא דכורא ובלא נוקבא כו'. כבר ביארתי בביאור אדרת האזינו, כי אדם קדמאה, הוא בחינת חכמה ובינה. ואדם תנינא, הוא ז"א ונוקביה. וביאור הענין הוא: כי גופא דאבא ואימא, נעשה על ידי הארה דיקנא קדישא דעתיקא, והיא בחינת משחתא הנזכר כאן, כי היא מידת אריך אנפין, האוחז כל שיעור קומת האצילות כנודע. וכמדתו של אריך ממש, נצטיירו ונבנו עליו כל שאר הספירות, להיותם מלבישים עליו, ונמצא כי הוא המדה שעליו נעשים הכל. ולסיבה זו נקרא א"א משחתא. ואז אתוון דילהון דאבא ואימא, אתגלימו גו משחתא, רוצה לומר: בין שערות הזקן והראש דא"א ובאמצען כנודע. כי שערות ראשו מושכבין על אחורי אבא ואימא ומכסין אותם, ושערות הזקן נמשכין ומתפשטין דרך פנים של או"א. ונמצא כי או"א הם נתונים בין שערות רישא ודיקנא דא"א. וזמ"ש אתגלימו גו משחתא רוצה לומר, בתוכה ובאמצעיתא ממש הם עומדים, ושם באמצע אתגלים ציורא דאו"א. וכבר ביארנו שם, כי אבא נמשך מתיקון השמיני דדיקנא דעתיקא, הנקרא מזלא. ואימא מתיקון שלשה עשר, שגם הוא נקרא מזלא, אמנם עדין אין שם גילוי זכר ונקבה. אמנם ז"א ונוקביה, שיש בהם גילוי גמור של זכר ונקבה, והם הנקראים אדם תתאה, יצאו מכח זווג או"א, שנזדווגו באמצעת נה"י דא"א, כנזכר שם בביאור אדרת האזינו. איך עלו ונכללו נה"י דאריך לגו מאו"א, ומכח הזווג ההוא, באופן ההוא, יצאו בחי' ז"א ונוקביה, וע"ש היטב.