זהר

לח) א"ל קב"ה, דוד, לא בעינא לאטרחא עלך. אמר ליה דוד, מארי, כד אנת בהיכלך, את עביד רעותך, השתא דזמיננא לך, ברעותי קיימא מלה, לאקרבא אלין, דאינון חשיבי יתיר, אע"ג דלאו ארחייהו בהאי.

פירוש הסולם

לח) א"ל קב"ה דוד וכו': אמר לו הקב"ה לדוד: דוד, איני רוצה להטריח את אלו, דהיינו את הכהנים והחסידים שימשיכו את הארת השמאל, כי הם בסו"ה ​כי חפץ חסד הוא. אמר לו דוד, רבוני, כאשר אתה בהיכלך, אתה עושה כרצונך, דהיינו כמשה שה"ס ז"א, שאמר קומה ה' ויפוצו אויביך, שה"ס הארת השמאל כשהוא בפני עצמו, שאז רק הלוים הם בדחני המלך, ולא הכהנים והחסידים, עתה שהזמנתי אותך, הרי הדבר תלוי ברצוני, שהוא, להקריב אליך את אלו החשובים יותר, שיהיו לבדחנים לפניך, דהיינו הכהנים והחסידים, אף על פי שאין דרכם בזה, כי הם בסו"ה כי חפץ חסד הוא כנ"ל.