זהר

לח) דבכל אתר דבעי קב״ה למעבד נס, שכינתא אקדמת לההוא אתר. וכיון דשכינתא הוה תמן לא הוה ליה למחאה בסלע. דקלנא הות לשכינתא דהות תמן, דלא הוה ליה חילא למיהב מיא. ודא איהו על אשר לא קדשתם אותי. יען לא האמנתם בי להקדישני.

פירוש מעלות הסולם

לח) דבכל אתר דבעי וכו׳: שבכל מקום שהקב״ה רוצה לעשות נס השכינה מקדימה ובאה אל המקום ההוא, וכיון שהשכינה היתה שם, לא היה לו להכות בסלע, כי בזיון היה לשכינה שהיתה שורה שם, שלא היה לו כח אל הסלע לתת מים, וזהו מה שכתוב על אשר לא קדשתם אותי, וכתוב, יען לא האמנתם בי להקדישני.
ביאור המאמר: דבור ה״ס המשכת ג״ר דחכמה, משום שהדבור היוצא מן הפה מגלה כל מה שיש במוחין אפילו הג״ר, משא״כ ו״ק דהארת חכמה הם בחינת לב, בסוד לבא לפומא לא גליא. וז״ס ודברתם אל הסלע, היינו בחינת גילוי דרך הפה, דהיינו שנצטוה להמשיך את גמר התקון שאז תתגלינה ג״ר דחכמה מאו״א הפנימיים בסוד גילוי הפה. ואז היה משה מביא את ישראל לארץ והכבוש היה ע״י ה׳ שהיה מפיל אויביהם לפניהם שלא ע״י מלחמה, והיה משה בונה את המקדש הנצחי שלא היה נחרב לעולם והיתה הגאולה הנצחיית המקווה שתהיה לעתיד לבוא בימות המשיח בסו״ה כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים. ומשה לא דיבר אל הסלע להמשיך את המוחין דג״ר בגלוי דרך הפה כמו שעתידים להתגלות בגמר התקון, בסוד מים לים מכסים, אלא הכה בסלע, היינו שהשתמש במטהו שה״ס הקו האמצעי והכה בסלע למעט את הג״ר ולגלות רק ו״ק דהארת חכמה המתגלים לאט לאט בסוד טיפין טיפין שה״ס רמזים ופסקות מחמת שחשב שדורו עדיין לא ראוי שיתגלה להם המוחין הגדולים של גמר התקון.
וזה אומרו (באות ל״ה) והאי סלע לא נפיק מיניה אלא טפין טפין וכו׳ מחמת שהמוחין המתגלים באים ע״י זווג דהכאה שה״ס המעטת הג״ר ע״י הקו האמצעי, ומאיר בהארת ו"ק דחכמה לבד. וכמה מחלוקות על אלין טפין משום שהחכמה אינה מתגלית בגלוי גמור, רק בסוד רמזים וחלקים, הנקראים טפין. וע״י המחלוקת בין הקוים ימין ושמאל, שכ״א רוצה להכריע את השני, והקו האמצעי מכריע ביניהם. ומאן גרים דא המורים וכו׳ שהיו מורים את מוריהם וחשב משה שאינם ראוים שיעשה להם נס גדול כזה שיתגלו כל האורות והמוחין הגדולים של גמר התקון ע״י אז. דאם לא דמחא בה בכדי להעלים ולמעט את הג״ר דחכמה, לא הוו טרחין ישראל וכו׳ באורייתא דבעל פה, שה״ס המלכות הנקראת פה והאו״ח המאיר על ידה נקרא תורה שבעל פה, מחמת שמאיר ממטה למעלה, בסוד ראש המדרגה, ואח״כ בשיעור האור שגרמה להלביש את האור ישר ממטה למעלה היא מתרחבת ג״כ ממעלה למטה. משא״כ ז״א ה״ס תורה שבכתב שה״ס אור ישר המאיר ממעלה למטה. דאיהו סלע וכו׳ היינו שהוא נושא את המסך הנקרא צור או סלע. והיה מתקיים בהון ולא ילמדו עוד וגו' כי הכל יהיה ברור ונגלה כספר השמים לכל אחד ואחד, והוה נפיק מיא בלא קשיא כי כל הקושיות הן מחמת שהענין אינו מבואר כל צרכו ומחלוקת זה אומר ככה, והשני אומר אחרת, ופסק היינו בירור ההלכה אחרי הסרת הספקות. בגין דשכינתא וכו׳ שתהיה השראת השכינה על כל אחד ואחד וידברו מתוך רוח הקודש שתשרה בהם והכל מבורר בלי שום ספקות. דאיהי סלע על ס׳ וכו׳ כי סוד סלע הוא כשמלכות עולה לבינה, וס׳ ה״ס ז״א הכולל ו"ק וכל א׳ מו״ק כלול מי׳ הרי ס׳ וכשהשכינה שהיא מלכות עולה למקום בינה נקראת סלע, על ס׳. והזווג במקום בינה נקרא דיבור, דבכל אתר וכו׳ שכינתא שהוא המלכות אקדמת לההוא אתר היינו שעולה למקום בינה, וכיון דשכינתא הוה תמן לא הוה ליה למחאה וכו׳ כי בבינה אינה נוהגת הכאה אלא דבור בסוד ודברתם אל הסלע (עי׳ בהקסה״ז אות ק״א בסולם).