זהר

לז) אמר ר' אלעזר, ירכין לתתא, ברזא דאת ו' מנ"ל דאתכלילו בהאי את. אמר ליה, דכתיב זכרו תורת משה עבדי, ולא כתיב נביאי, לאתחזאה דכלא אתכליל ברזא דו', ואת ו' אקרי חד, ואיהו חד בלחודהא, ופשיטו חד והא אתמר.

פירוש הסולם

לז) אמר ר' אלעזר וכו': אמר ר"א, הירכין למטה, שהם נצח והוד, שבסוד אות ו', שהוא ת"ת, מאין לנו שנכללו באות ו'. אמר לו, שכתוב, זכרו תורת משה עבדי, ולא כתוב נביאי, להראות שהכל נכלל בו' שהוא ת"ת, ונביאים, ה"ס נצח והוד, שהם כלולים במשה שהוא ת"ת, וע"כ אין צורך לכתוב משה נביאי. ואות ו' נקרא אחד, והוא אחד בלבדו, והתפשטות אחת, כמו שנתבאר.