תוכן

לז) והנה האו"ח הזה, יש בו שתי גרעונות. א', הוא שבא מן זווג הנעשה בזמן הזדככות, שמשום זה נחשב כללות הקומה ההיא, לבחי' או"ח ודין, כנ"ל במין הח' דאו"ח. וגרעון הב', הוא להיותו נמשך מבחי' למטה מטבור. כי בהזדכך המסך לבחי"ג, עולה המלכות של ראש לחוטם, שאז נחשב החוטם כמו הפה של ראש, שמשם יורד ומתפשט האור ממעלה למטה לתוך הגוף, עד בחי"ג של הגוף, הנחשבת עתה לבחינת מלכות של מלכות דראש, שנקרא טבור. וכן כשנזדכך לבחי"ב נבחן בחי"ב דגוף לבחינת טבור. וכו' עד"ז. ולפיכך האו"ח היורד מהארת הזווג דבחי"ג מן הגוף אל בחי"ד דגוף, נבחן שהוא בא למטה מטבור. וכבר נתבאר, שהאו"ח הזה הוא בחינת אחורים ודין, כנ"ל באות ט"ו וט"ז, עש"ה.