זהר

לז) אוף הכא, בגיניהון, לא אתקרון בני ישראל, ולא ישראל, ולא עמי, אלא העם סתם. ואי תימא וחמושים עלו בני ישראל. כד הוו סלקין ממצרים, ולא אתחברו בהדייהו אינון ערב רב, קרי לון בני ישראל, כיון דאתחברו בהדייהו, דכתיב וגם ערב רב עלה אתם, קרי לון העם.

פירוש הסולם

לז) אוף הכא בגיניהון וכו': אף כאן בשביל הערב רב, לא נקראו, בני ישראל, ולא ישראל, ולא עמי, אלא העם סתם. ואם תאמר, שכתוב, וחמושים עלו בני ישראל. הוא כשעלו ממצרים ועוד לא נתחבר עמהם הערב רב קורא אותם בני ישראל, כיון שנתחברו עמהם, שכתוב, וגם ערב רב עלה אתם, קורא אותם העם.