תוכן

לז) והנה צריך לבאר קושיא א', שנראה לפום ריהטא, כי א"כ מצרים היא יותר עליונה, כי היא בגרון של ז"א, וא"י שהיא רחל יותר למטה, וא"כ איך אמר הכתוב עלו זה בנגב, וכן אמר רדו שמה. והענין, דע, כי אין עליה וירידה רק במעלות המדרגות וזה מבואר בסוד יוצר אור ובורא חושך, כי הבריאה להיותה סתומה, נקראת חושך, והיא גרועה מן היצירה המגולה הנקרא אור. וזהו סוד שביארנו, עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו', כי אדרבה מקום מגולה נקרא עליה, ומקום הסתום נקרא ירידה, שהוא מניעות אור. ובפרט כשמסתלקין ומתעלין בגרון, שאז הוא חסרון האור למטה. גם ענין אחר, כי כאשר ירדו המוחין וחוזרין בגרון, תכליתם להיות אורם יורד להם ממעלה למטה, וזהו נקרא ירידה. אמנם אחר צאת החסדים ונפלו ביסוד, אז נקרא עליה כי, חוזרים הם לעלות ממטה למעלה. ובזה תבין סוד עליה לא"י, כי בני ישראל, אלו החסדים המגולים שעלו מהיסוד ולמעלה בחזה דז"א, ומשם נכנסין לארץ שהיא הנוקבא. אך בהיותם שם בגרון כל תכליתם אינו אלא דרך הירידה. אך כניסתן לא"י, הוא סוד עליה כמ"ש.