זהר

לז) ר"ש פתח, אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יי' מקדשו. אך אל הפרכת לא יבא. ת"ח, בההיא שעתא דההוא נהר דנגיד ונפיק אפיק כל אינון נשמתין, ואתעברת נוקבא, כלהו קיימין לגו, בקורטא דלגו בסיטו קורטא.

פירוש הסולם

לז) ר"ש פתח וכו': ר"ש פתח, ​אך אל הפרכת וגו' כי מום בו וגו'. אך אל הפרכת לא יבא: בוא וראה באותה שעה שנהר ההוא הנמשך ויוצא מעדן שהוא יסוד כנ"ל, מוציא כל אלו הנשמות אל הנוקבא, והנוקבא מתעברת מהן, נמצאות כולן בפנימיות שלה, בחדר שלפנים מחדר שקירותיו מצופים בנייר או בשטיחים. קורטא פירושו חדר, בסיטו, פירושו שטיחים או טאפעטען של נייר המכסים את קירות החדר.
פירוש. כל ספירה וספירה של הנוקבא כלולה מג' כלים, המכונים חיצון תיכון פנימי. כלי החיצוני הוא מבחינתה עצמה. כלי התיכוני הוא בחינת ז"א שבה. כלי הפנימי הוא בחינת בינה שבה. וכל אור מקובל בכלי המיוחס לאור ההוא. וז"ש כלהו קיימין לנו, בקורטא דלגו בסיטו קורטא, דהיינו ג' כלים זה בתוך זה: קורטא, בסיטו, קורטא. וכיון שהנשמות, הן אורות מבינה, ע"כ הנוקבא מקבלתן בכלי הפנימי שבה, שהוא בחינת בינה. ומה שהזהר מכנה כלי התיכון בשם בסיטו, שהוא לבוש משטיחים או טאפעטען על קירות הבית, ואינו מכנהו בשם קורטא, שהוא בית, הוא כי השם בית מיוחס רק לנוקבא, וע"כ כלי החיצון הנמשך מנוקבא עצמה, וכלי פנימי הנמשך מבינה, שהן שתיהן נקבות, מכנה אותם קורטא. אבל כלי התיכון הנמשך מז"א, שהוא בחינת לבוש ולא בית, ע"כ מכנה את הכלי שלו בשם בסיטו, שהוא רק לבוש אל הבית.