תוכן

לז) ג"כ המן הניתן לישראל במדבר דור דעה, על ידי מרע"ה שנשמתו ממקום הדעת, וזהו שנרמז בפסוק והמ"ן כזר"ע ג"ד,ס"ת עדן שהוא מקדם, והבן. כי משם היה יורד המן. ממקום המוח של מחשבה, וממקום עליון טלא דבדולחא, שהוא א' מז' תיקוני דרישא, כנז' בדרושים. והוא הראש שנמלא ט"ל, כי הוא אחדות שלם יהו"ה אח"ד, ויורד על הזקן דיקנא דא"א, ומשם לזקן אהרן דיקנא דז"א. ואז יורד על פי מדותיו כטל חרמון שיורד על הררי ציון, שהם נ"ה, ושם טוחנין זה המן לצדיקים, וכתיש כתישין לתת לנוקביה. וביסוד זה הטל, נקרא אמן, מ"ן ביחוד א', והיא נקראת אמונה, ושם הזווג בזרע קדש מצבתה. ואמן נק' בזווג יאהדונ"הי, העולה אמ"ן, והבן. וכשיורד השפע לבא לעלמא דפירודא, היה נגלם באוירים וד' יסודות, וישראל קראו אותו מן, היודעים סודו.