תוכן

לז) ואלו ג' בחי' הגלויים הם בחי' נר"ן: ההבל היוצא נפש, ומה שבתוך העטרה היא בחי' רוח, והמשך היסוד הגלוי הוא בחי' נשמה. וידוע, כי יעקב הוא עיקר האבות, שלא היה בו פסול. באברהם נתגלה בחינת העטרה של ז"א, ואז נתגלה העטרה של אבא, אמנם לא יצא ההבל לחוץ, עד שבא יצחק שהוא נשמת הבל, דכתיב (בראשית כ"ב ח') 'השה 'לעולה 'בני, ר"ת הב"ל. ולכן (שם כ"ז א') ותכהן עיניו מראות, לפי שהבל הציץ בשכינה, וגם יצחק הציץ לכן הכהו עיניו. יעקב השיג בחינה שלישית כשנקרא ישראל, וזהו בחייו, אבל במותו השיג אותו שבין הזרועות, וזה השיג משה בחייו. ולכן אמר מרע"ה (שמות ל"ב י"ג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל, ר"ל זכור המשכת היסוד, אותה בחינה, שהם בחינות אברהם יצחק וישראל, שהוא בגילוי. והוא הנהגת ו"ק, אמנם האור שלו סתום, וזהו ויסתר משה פניו, הפנים שלו לא רצה לגלותם, אלא סתם אותם בתוך יסוד דאימא, כי ירא מהביט אל האלהים שהוא בינה, ר"ל לא רצה לגלותם. ולפי שהסתיר פניו מסיבת הענוה שבו, לכן כתב (במדבר י"ב ג') והאיש משה עניו מאד, והוא כתב עני, לרמוז לאותו מקום שבין הזרועות שהיא בחינת יו"ד, וכשעלה זה האור, קרן עור פניו, וזהו קרני ההוד. אמנם לאחר מיתה, השיג אותו יסוד של חכמה שבתוך הדעת של ז"א. וענין המסוה, אמר בסוף יסוד של אימא נתגלה שם שם מ"ה ואדנ"י, שעולים מסו"ה ע"ה.