תוכן

לז) וז"ס (שם ב' א') זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם, בתחילה נאמר ויאמר אלהי"ם נעשה אדם וכו', ויברא אלהים את האדם, אח"כ אמר ואדם אין, והלא כבר נברא. ועוד, וייצר ה' אלהי"ם את האדם, אח"כ זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלהים וכו'. אלא הכונה ששני פעמים ירדו הכלים, פעם ראשונה ירדו מאליהם, שלא יכלו לסבול האור הגדול, ופעם שני הכריחום בעל כרחם בחטא אדם, ופעם שלישי תיקון העולמות. וסימנך: בפעם ראשונה אמר וירדו, מאליהם מסיבותיהם, ופעם שני בציווי שנאמר ורדו. וכן מצאנו שנרמזו אלו השני ירידות באחי יוסף, שאמרו (בראשית מ"ג ב') ירוד ירדנו בתחילה לשבור אוכל, הכלים לשבריהם, אח"כ בא סוד התיקון, בסוד זה ספר תולדות אדם, תמצא אח"כ ה"פ אדם בפ' זו, כנגד ה' פרצופין מלבד תולדות אדם. ולכן נאמר אלה, פירוש, הלא, הוא אותיות אלה. ופי' (דברים ל"ב ל"ד) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי. וכבר פירשתי לך הסוד, בזה יצא ראשונה במלת אלהי"ם ונעשה מ"י, בתחילה 'ם', נקודה בהיכליה ואור מקיפו, וכן בכאן, וזה, שהוא מנין זה. ואמר כמוס עמדי, לכונה שאמרו למעלה. מ"י ברא אלה, סוד ג' ראשים הסתומים. וסימנך: (שמות ו' י"ד) אלה ראשי בית אבותם, ראשים ממש אלה, נאצלו על ידי מ"י, שהוא יצא ראשונה, ולו משפט הבכורה, ואלו הג' נסתרים. וזהו שרמז הלא בהיפוך אל"ה, וחזר ופרטם: כנגד הא' שיצא ראשונה, נאמר זה, רמז הוא. מנין, זה, כמוס עמדי, עם אין סוף, כמוס ומושפע ויונק שלא על ידי אמצעי. וכנגד השנים האחרים שזה מלובש בזה, כמו שרמזתי, אמר חתום, עתיקא דעתיקין, במ"י הוא חתום. באוצרותי, הם האוצרות דא"א, שנאמר (משלי ח' כ"א) ואוצרותיהם אמלא. נמצא, שמלת אלה רמוז לג' ראשים שנאמר באידרא (שמות ו' י"ד) אלה ראשי וכו'. ואם תקשה ואלה המלכים, כאן אמר ואלה שהם אחרים שנאצלו מסיבתם, או כביכול שיגיע בחסרון עד אלה, שנסתר א"ס מהם, וז"ס (איכה ה' י"ז) ​על אלה חשכו עינינו, שכביכול אף שהם מושפעים מא"ס נהיר ולא ידע ממאן נהיר.