תוכן

לז) בארצנו: דא יום שבת, דאיהו דוגמת ארץ החיים, שהוא עולם הבא, עולם הנשמות, עולם הנחמות. הנה להיות כי ביום ששי עלתה המלכות למעלה למעלה, למשוך אור עליון מכל האצילות, ולהוריד לאדם, באופן שתהיה נשמתו כלולה מכל האצילות, מראש המדרגות ועד סופם. ולפיכך נזכרה ה' בששי, שאמר הכתוב יום הששי, להורות: כי יום שתיתאי סליק בדרגוי, ובעאת מכולהו, ואמרה נעשה אדם, כדאיתא לקמן. וזהו דוגמת הקדמת עשיה לשמיעה, כי בעלותה למעלה למעלה, נמצאת עשיה קודמת לשמיעה. ודוגמת זה עשו ישראל, שנתעלית על ידם עד אין סוף, ונמצאת עשיה קודמת לשמיעה, ולפיכך הקדימוה ישראל. ואח"כ ביום שבת, נהיה הזווג העליון, ננודווג ת"ת עם מלכות. ואלמלא לא חטא אדם היה העולם בהשקט ובשלוה, אין שטן ואין פגע רע, והיה זווג העליון אנפין באנפין על ידו. אלא שגרם החטא בע"ה.