זהר

לז) ת"ח, דוד זמין ליה למלכא ולמטרוניתא לנייחא, מה עבד, שני בדיחי דמלכא, בגין רופיניס. ומאן נינהו, דכתיב כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, וחסידיך ירננו, לוייך ירננו מבעי ליה, דהא ליואי, אינון בדיחי מלכא, והשתא דוד דזמין ליה לנייחא, עבד כהני וחסידי, דליהוו אינון בדיחי מלכא.

פירוש הסולם

לז) ת"ח דוד זמין וכו': בוא וראה. דוד הזמין את המלך והגבירה למנוחה. שאמר קומה ה' למנוחתך וגו', מה עשה, שינה את הבדחנים של המלך, באופן שיהיו שרים מכובדים, ומי המה, היינו שכתוב כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, שכתוב וחסידיך ירננו, לוייך ירננו, היה צריך לומר, כי הלוים הם הבדחנים של המלך, ועתה, שדוד הזמין את המלך למנוחה, עשה, שהכהנים והחסידים יהיו הבדחנים של המלך. ולא הלוים.
פירוש. כי שמחת המלך, שהוא ז"א, באה מהמשכת המוחין דהארת החכמה שבקו שמאל, שה"ס יין המשמח אלקים ואנשים. ולפיכך הלוים להיותם מקו שמאל, הם הממשיכים הארה זו, ונחשבים למשמחים את המלך. וזהו שמקשה, שהיה צריך לומר, לוייך ירננו, כי הם הממשיכים מוחין ההם של רנה ושמחה. להיותם בחינת שמאל, ולמה אומר הכתוב, וחסידיך ירננו, שהם מבחינת ימין, הממשיכים חסדים בלבד, כי על כן הם נקראים חסידים. וז"ש דוד זמין ליה למלכא ולמטרוניתא לנייחא, דהיינו שאמר קומה ה' למנוחתך וגו', שפירושו, שהזמין את הקימה דמין הא', שהוא המשכת הארת החכמה שבשמאל, להגדלת ג"ר של החסדים, המביאם אל המנוחה, דהיינו לשלמותן הסופי כנ"ל, נמצא בזה, ששינה את בדחני המלך, ובעלי הימין, הממשיכים תמיד חסדים, שהם הכהנים והחסידים, נעשו עתה מרכבה להארת החכמה שבשמאל, הנקרא יין המשמח אלקים ואנשים ונעשו הם הבדחנים של המלך ולא הלוים וז"ש עביד כהני וחסידי דליהוו אינון בדיחי מלכא. ועל כן אמר וחסידיך ירננו, ולא ולוייך ירננו.