זהר

לז) ואית לקבלה מלכות דבריאה, ואיהי מלכות למלאכים דבריאה. ואיהי נערה דמטרוניתא, משמשא דילה, ואיהי דיוקנא דגבירתא דילה, כלולה מי'. האי בחובין דישראל, יכילת לאתחללא בין אומין דעלמא. אבל מלכות דאצילות דקב"ה, עלה אתמר אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, לא יהיב לה למאן דמחלל שבתות וימים טובים, אלא למאן דאיהו ברא דמלכא, ונטיר אורייתא ופקודין, בדחילו ורחימו דמאריה, ולא על מנת לקבל פרס, אלא כבן דאיהו מחויב למעבד צווייה דאבוי, דעליה אתמר כבד את אביך ואת אמך. את אביך: דא קב"ה. ואת אמך: דא שכינתא. ועם כל דא, מאן דמחלל נערה דמלכא, אתחשיב ליה כאלו מחלל מטרוניתא דיליה.

פירוש הסולם

לז) ואית לקבלה מלכות וכו': ויש כנגדה, מלכות דבריאה, והיא מלכות למלאכים שבבריאה, והיא נערה של המלכות דאצילות, ומשמשה שלה, והיא בצורת גבירתה דאצילות כלולה מיוד ספירות, מלכות זו, דבריאה, מחמת עונות ישראל יכולה להתחלל ביו אומות העולם. אבל מלכות דאצילות, של הקב"ה, נאמר עליה, אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, שאינו נותן אותה למי שמחלל שבתות וימים טובים, אלא למי שהוא בן מלך, ושומר תורה ומצות באהבה ויראת אדונו, ולא על מנת לקבל שכר, אלא כבן שהוא מחויב לעשות ציוויו של אביו, שעליו נאמר, כבד את אביך ואת אמך. את אביך, זה הקב"ה, ואת אמך זו היא השכינה. ועם כל זה, מי שמחלל הנערה של המלך, שהיא מלכות דבריאה, נחשב לו כאלו היה מחלל המלכה שלו.