זהר

לז) בההיא שעתא דבעא יומא לאתקדשא, הוו נפקי רוחיהון דשדין לאתברי גופא דלהון, ואתקדש יומא, ולא אתבריאו, ואשתאר עלמא כמה דאתפגים מעבידתא ואתחסר, כיון דאתקדשו ישראל, ואשתלימו בדרגיהון, ואשתכחו ליואי בסטר שמאלא, כדין אשתלים ההוא פגימא דעלמא, דמסטר שמאלא.

פירוש הסולם

לז) בההיא שעתא דבעא וכו': באותה שעה שרוצה להתקדש היום, היו יוצאים רוחות ושדים לברוא להם גוף. ונתקדש היום ולא נבראו (כנ"ל הקדסה"ז דף ק"צ ד"ה כיון) ונשאר העולם כמו נפגם ממלאכתו ונחסר מחמת מציאות הרוחות ושדים כיון שנתקדשו ישראל ונשלמו במדרגתן, ונמצאו הלוים בצד שמאל, אז נשלם פגם ההוא של העולם, שנעשה בצד שמאל, מחמת מציאות הרוחות והשדים, כי ע"י הלוים נכלל השמאל בימין ועי"ז נתתקן השמאל.