זהר

לז) ת״ח, בשעתא דהאי כל, מבסם לעתו, ומתחברא עמיה, כלהו עלמין בחידו, כלהו עלמין בברכאן, כדין שלמא אשתכח בעלאי ותתאי. וכד גרמין חייבי עלמא, דתמן לא אשתכחו ברכאן דאינון נחלי, וינקא, האי עת, מסטרא אחרא, כדין דינין מתערין בעלמא, ושלמא לא אשתכח. וכד בעאן בני עלמא לאתברכא, לא יכלין אלא על ידא דכהנא, בגין דיתער כתרא דיליה, ויתברך מטרוניתא, וישתכחו ברכאן בכלהו עלמין.

פירוש הסולם

לז) ת״ח בשעתא דהאי וכו׳: בוא וראה, בשעה שכל הזה, שהוא יסוד הנקרא כל, מבשם לעתו, שהיא מלכות, ומתחברת עמו, כל העולמות הם בשמחה, כל העולמות הם בברכות, אז השלום נמצא בעליונים ובתחתונים. וכשרשעי עולם גורמים שאינם נמצאים שם הברכות של אלו נחלים, שהם חג״ת דז״א, ועת הזו יונקת מצד אחר, שהוא דין, אז דינים מתעוררים בעולם ושלום אינו נמצא. וכשרוצים בני העולם להתברך, אינם יכולים כי אם על ידי הכהן, כדי שיעורר הספירה שלו, שהוא חסד, ותתברך המטרוניתא, שהיא המלכות, והברכות תמצאנה בכל העולמות.