תוכן

לו) אמנם זה תבין, עם מה שביארנו לך בספר הדרושים בפרשת בלק, אשורנו ולא עתה, דאושיט פסיעה לבר, ופירוש הפסוק איירי, בעבור זו"ן, כמבואר מלשון הזוהר עיין שם. והענין הוא, במה שהודעתיך, כי זו"ן היא ו' זעירא שבתוך ה', כי הם ששה נקודות, ונכללו תלת בתלת, ונמצא שהם ששה, אך הם קטנים, כי אינם מתגלים רק ג' לבד, חצי הוי"ה, ונקרא ו' זעירא. ושם בסוד אותה הו', אושיט פסיעה לבר, כזה ו'. והענין הוא, כאשר תלביש היסוד את הת"ת, הנה הוא שוה לשאר הספירות, כי גם נצח מלביש לחסד, והוד לגבורה. אך המלכות מלביש ליסוד, נמצא יש שם שלשה ענפים, שהם: ת"ת, יסוד, ומלכות. ושם בעובי קצת יותר במקום המלכות, הוא בדמות פסיעה היוצאה לחוץ, ועי"ז נכללת המלכות בכל השבעה קצוות, כי אחרי שכוללת כל קו האמצעי, כוללת גם שני קוים האחרים. כי כמו שקו האמצעי ע"י עיבור הזה, נכלל בשני קוים, ונעשה נה"י כנודע. גם המלכות בהיותה בקו האמצעי, נכללת בב' הקוים. ואמנם בעלייתה ללבשתה את היסוד, על ידי עליה ההיא ניתוסף בה אור, ונגדלת בשיעור היסוד שלו, וזהו זמן שני של זו"ן. אחר כך בזמן השלישי של זעיר, שהוא סוד היניקה, שהוא צאת הזעיר לחוץ ממעי אמו, אז הזעיר חוזר ומתפשט, ונמשך שש קצוות גדולים, ואז הנוקבא אינה יורדת עמו.(המשך ל”ו)
לו) (המשך) פירוש: כי הלא תחלה עלתה עמו, כי כשעלה היסוד להלביש את הת"ת, גם היא עלתה והלבישה את היסוד, ונמצאת מאחורי הת"ת, ומקפת אותו. ואחר כך כשיורד היסוד מעל הת"ת, ומתפשט למטה, אין המלכות יורדת עמו, רק נשארת שם למעלה כנגד הת"ת. נמצא שיסוד ירד מעל הת"ת, ונשאר המלכות דבוקה עליו ממש על הת"ת, ולא ירדה ממנו, וזהו שאמר והאשה עולה עמו ואינה יורדת, אך ודאי ששורשה הראשון של העטרה נשאר למעלה כנזכר, ואין צריך לבאר זה הכלל בכל פעם. נמצא בזמן היניקה, נשאר הנקבה דבוקה עמו מאחורי הת"ת ממש, ואמנם ע"י היניקה נודע שהזעיר מתגדל על ידי החלב, ואז גם אותה המלכות נגדלת גדלות אחר שיעור הת"ת, ועתה המלכות היא מדה אחת שלימה כשאר המדות של זעיר, אך אינה פרצוף, מדה אחת שלימה. ובאלו הזמנים נקראת המלכות קטנה, אך אינה קטנה גמורה ממש, עד שתהיה עשר מדות שלימות, ואז היא נקראת ה' תתאה של הוי"ה, כי כבר יש לה מדה אחת גמורה.