זהר

לו) ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה וגו'. מתניתין, א"ר חזקיה, לא אתא קרא לאשמועינן דעבד, אלא אתא קרא לאתיא מה דיהוי בסוף גלותא, כל אלין לסוף מניינא דאתמני, צבי למימר דייתי משיחא, ויימא ליה אבוך דבשמייא בהיל לסבר אפך, ספין לקצא דמשיחא, יהא רעוא מן אלהא דשמיא, דיסב בריה דאסגיאו בגלותא, ומדאתנשיאו בהו, דנשי יתהון קב"ה בחוביהון בקושטא.

פירוש הסולם

לו) ​ויהי אחר הדברים וגו': מתניתין. אמר ר' חזקיה לא בא הכתוב להשמיענו מה שעשה יוסף, אלא הכתוב בא להביא מה שיהיה בסוף הגלות, שכל אלו יהיו לסוף המנין שנמנה. דהיינו לסוף שש אלפים שנה כנ"ל. והכתוב, ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, רוצה לומר, שיבא משיח שה"ס יוסף, ויאמר לו, אביך שבשמים נחפז לקבל פניך הצופים על הקץ של המשיח. ואביך חולה, פירושו דואג ונחפז, מלשון ואין חולה עלי (שמואל א' כ"ב) והכתוב, ויקח עמו את מנשה ואת אפרים, רוצה לומר, יהי רצון מן האלקים שבשמים, שיקבל את בניו, שפרו ורבו בגלות שז"ס שנקראים אפרים, ושנשכחו עונותיהם, מכח הגלות, שז"ס שנקראים מנשה, שפירושו שכחה, כי שכח הקב"ה את עונותיהם באמת.