תוכן

לו) גי' ב' שמות מ"ה ס"ה דאדני. וכבר ידעת מענין ה' בחינות שיש למשה בהתפשטות יסוד אבא, מקומו בין ב' הזרועות בת"ת ז"א, הוא שם משה. והנה שם ע"ב בחכמה דז"א, וס"ג בבינה, ומ"ה בחג"ת, ובמלכות ד' תחתונות אדני, ששם מתפשטין לנוקבא דז"א, ששם מתחלת. ואלו הב' שמות, בוקעים דרך היסוד התבונה, להאיר ליעקב ודור דעה. המ"ה ליעקב, וס"ה לנוקבא. וכשהיה משה מדבר עם הקב"ה, ואח"כ עם ישראל, היה מתבקע היסוד, ומתגלה האור. כי ישראל היו מוכנים, ואז היה מסיר המסוה, ונשאר האור מגולה. כי מ"ה וס"ה, היה אורם מכוסה ביסוד התבונה. וכשאינו מדבר אלא עם העם, כדי שלא יהא נראה האור, היה מכסה האור בב' שמות מ"ה וס"ה, ואין האור מתגלה כ"כ. ולפי שזה הכיסוי אינו מהכלי, כמו תבונה שמכסה הב' בחינות העליונים, ואינו אלא כיסוי עב מאד ממנו, שמ"ה וס"ה לגבי או"א, כגופא לגבי נשמתא, לזה היה מסוה. וסוף סוף המסוה (מכסה), גוף האור, לכן עשאו רק מסוה, אבל הארת פניו היתה מאירה דרך המסוה.