זהר

לו) עאלת את ד ואת ג , אמרו אוף הכי, אמר אוף לון, די לכון למהוי דא עם דא, דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא, וצריכין לגמול עמהון טיבו. דלת איהו מסכנא, גימל גמול לה טיבו, לא תתפרשון דא מן דא ודי לכון למיזן דא לדין.

פירוש הסולם

לו) עאלת את ד' וכו': נכנסו אות ד' ואות ג'. אמרו אף הן כך. אמר גם להן, די לכן להיות זו עם זו, שהרי לא יחדלו אביונים מן הארץ, וצריכים לגמול עמהם חסד. הד' היא עניה, כי נקראת דלת מלשון דלות. הג', גומלת לה חסד, לדלת. וע"כ אל תתפרדנה זו מזו. ודי לכן, לזון זו את זו.
ביאור הדברים, בחי' הד' כבר נתבארה (לעיל אות כ"ד ד"ה וזה ע"ש). ונתבאר שם שאע"פ שהד' מקבלת שפע מהג', והזוית שלה שעל גגה בולטת בחסדים, מ"מ יש כח לס"א להאחז בה להפרידה ולזייף בה אות רי"ש, ושוב נעשתה ריש ומסכן, ע"ש. וז"ש, די לכון למהוי דא עם דא כלומר, אתן צריכות לשמירה יתירה שתוכלנה למהוי דא עם דא והג' תשפיע לד', דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא כי יש כח בלעומת להפריד ביניכן ולהשיב המלכות, הנק' עולם, לבחינת ריש ומסכנותא וצריכין לגמול עמהון טיבו, שאז צריכים לאתערותא דלתתא, ליתן צדקה למסכני, כדי להחזיר את הד' לקבל מן הג'. ולפיכך, ודי לכון למיזן דא לדא, כי די לכן, אם תוכלנה להחזיק לעצמכן בזווגא למיזן זו לזו, ולא תשלוטנה בכן הקליפות וע"כ לא אברי בכו עלמא.