זהר

לו) ואוליף בבהרת עזה, תלת מאה הלכות פסוקות, ואוליף ליה רי"ו טעמים, דפסוקי דשיר השירים. והוו עינוי דר' עקיבא, נחתין מיא. ואתחזר אשא כקדמיתא. כד מטא להאי פסוקא סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. לא יכיל למסבל רבי עקיבא, וארים קליה בבכייתא וגעי, ולא הוה ממלל מדחילו דשכינתא, דהות תמן.

פירוש הסולם

לו) ואוליף בבהרת עזה וכו': ולימד, בסוד, בהרת עזה כשלג, שלש מאה הלכות פסוקות, ולימדו רי"ו טעמים שבהפסוקים שבשיר השירים. ועיניו של ר' עקיבא היו מורידות מים. וחזר האש והקיפם כבתחילה. כשהגיע להפסוק​ סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, לא היה יכול עוד ר' עקיבא לסבול, ונשא קולו בבכי וגעה כמו שור, ולא היה יכול לדבר מפחד השכינה שהיתה שם.