זהר

לו) א"ל ר"ש, אי תימא, דתרח כד נפק, מאור כשדים, בגין לאהדרא בתשובה הוה, לאו הכי, אלא כד נפק, לאשתזבא נפק, דהוו כלהו בני ארעיה, בעאן למקטליה. כיון דחזו, דאשתזיב אברהם, הוו אמרי ליה לתרח, אנת הוא דהוית מטעי לן, באלין פסילין, ומגו דחלא דלהון, נפק תרח, כיון דמטא לחרן, לא נפק מתמן לבתר, דכתיב וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט. ואילו תרח לא כתיב.

פירוש הסולם

לו) א"ל ר"ש אי תימא וכו': אמר לו ר' שמעון, אם תחשוב, כשתרח יצא מאור כשדים, היה זה כדי לעשות תשובה, אינו כן. אלא כשיצא רק להנצל יצא, כי כל אנשי ארצו היו רוצים להורגו. כי אחר שראו שאברהם ניצל מכבשן האש, היו אומרים לתרח, אתה הוא, שהית מטעה אותנו בפסילים הללו, והיו רוצים להורגו, ומשום הפחד מפניהם יצא תרח. ולפיכך, כיון שהגיע לחרן, לא יצא עוד משם, כי כתוב,​וילך אברם וגו' וילך אתו לוט, ואלו תרח לא נזכר בהכתוב.