זהר

לו) א"ר יהודה, ובוזי יקלו, מאן דלא ידע לאוקיר למאריה, ולא אתכוון באמן, דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך. והא אוקימנא קמיה דר"ש, דאמן, משיך ברכאן ממבועא למלכא, וממלכא למטרוניתא. ובאתוון גליפין דרבי אלעזר, מאלף למ"ם, וממ"ם לנו"ן. כיון דמטו ברכאן לנון, מתמן נגדין ונפקין ברכאן לעלאי ותתאי, ומתפשטי בכלא. וקלא נפיק אתשקיו משקיותא דברכן, דאפיק פלניא עבדא דמלכא קדישא.

פירוש הסולם

לו) א"ר יהודה ובוזי וגו': אר"י, ובוזי יקלו, היינו מי שאינו יודע לכבד את אדונו, ולא נתכוין באמן, שלמדנו, גדול העונה אמן יותר מן המברך. והנה העמדנו לפני ר' שמעון שאמר, שהעונה אמן, מושך ברכות ממבוע, שהוא בינה, אל המלך, שהוא ז"א, וממלך אל המלכה. ובאותיות חקוקות של ר' אלעזר, אומר, מן אלף, דאמן, שהיא בינה, אל המ' דאמן שהיא ז"א. וממ' דאמן לן', שהיא המלכות. כיון שמגיעות הברכות לן' שהיא המלכות, נמשכות ויוצאות משם ברכות לעליונים ותחתונים, ומתפשטות בכל. והקול יוצא, שתו משקוי הברכות שהוציא פלוני, עבד מלך הקדוש.