זהר

לו) תו פתח ואמר, שימני כחותם על לבך וגו׳. שימני כחותם, כנסת ישראל אמרה דא לקב״ה. שימני כחותם, מאן הוא חותם. דא חותם דגושפנקא דקשוט. כחותם על לבך, דא חותם של תפלין, דאנח ב״נ על לביה. כחותם על זרועך, דא יד כהה, דמנח בההוא זרוע, ומנו יצחק. וכ״י קאמר שימני כחותם, חותם מבעי ליה, מאי כחותם. כאינון תפלין דרישא, דאתי שבחא לכל גופא. ועל דא תפלין בזרוע, על הלב, ובדא אשתכח בר נש שלים כגוונא דלעילא.

פירוש הסולם

לו) תו פתח ואמר וכו׳: עוד פתח ואמר, שימני כחותם על לבך כחותם וגו'. שימני כחותם, כנסת ישראל, שהיא המלכות, אמרה את זה להקב״ה. שימני כחותם, מה הוא חותם. זה הוא חותם הטבעת של אמת. כחותם על לבך, זה הוא חותם של תפלין, שהאדם מניח על לבו. כחותם על זרועך, היא יד כהה, דהיינו מלכות, שמניח על הזרוע ההיא. ומי היא, היא יצחק. קו שמאל דז״א. וכנסת ישראל אומרת שימני כחותם, חותם היתה צריכה לומר, מהו כחותם. ומשיב, שהפירוש הוא, כאלו התפלין של ראש, שנקראים חותם, שמהן בא שבח, דהיינו מוחין, לכל הגוף. וע״כ התפלין הן בזרוע, ועל הלב, ובזה נמצא האדם שלם כעין של מעלה.
ביאור הדברים. המוחין דאו״א נקראים עזקא דכיא, דהיינו טבעת טהורה. שהוא על שם שהאורות שבהם נקראים אוירא דכיא. והמוחין דישסו״ת נקראים עזקא סתם. ובעת שמאירה בהם הארה החכמה, הם נקראים גושפנקא דקשוט, דהיינו טבעת של אמת. כי הארת החכמה שבטבעת, מעבירה כל הקליפות המשקרות בשמא דמלכא, והאמת נגלית. וזסו״ה תתן אמת ליעקב, שאין מוחין אלו מתגלים אלא ע"י קו האמצעי, שנקרא יעקב. ומבחינת המלכות. נקראים המוחין ההם חותם, מב׳ טעמים, א) שהיא אחרית הספירות ודומה לחותם הבא בשולי המכתב. ב) מפני שמוחין אלו אינם מגולים אלא בה, ומאירים רק ממנה ולמעלה. ומבחינה זו היא חותם המלך. בדומה למלך היושב בהיכלו, ובני המדינה מכירים בחותם שלו. וכשרואים חותם שלו על פקודותיו, דומה עליהם, כמו שרואים את המלך עצמו. ולפיכך נקראים המוחין ההם בדרך כלל חותם דגושפנקא דקשוט. הכוללים ישסו״ת וז"א ומלכות. שישסו״ת ה״ס גושפנקא, וז״א ה״ס קשוט, ומלכות ה״ס חותם. וז״ש, מאן הוא חותם. דא חותם דגושפנקא דקשוט. דהיינו המוחין דהארת החכמה, הכוללים ישסו״ת וז״א ומלכות, כמבואר.
וכשהמלכות מקבלת המוחין האלו, היא מקבלתם מב׳ בחינות שבז״א. א׳ מקו האמצעי, ב׳ מקו שמאל. וז״ש, דא חותם של תפלין, דאנח בר נש על לביה, שהוא כנגד המלכות המקבלת אלו המוחין מבחינת הלב דז״א, שהוא קו האמצעי. כחותם על זרועך דא יד כהה, שהיא מלכות, דמנח בההוא זרוע, ומנו יצחק, שהוא קו שמאל דז״א שהמלכות מקבלת ממנו. בסו״ה שמאלו תחת לראשי. וז״ש כחותם, כאינון תפלין דרישא. שהם המוחין דג״ר דז״א הנקראים תפלין של ראש, שהם המקבלים ראשונים המוחין האלו. דאתי שבחא לכל גופא, שהם מאירים לכל הגוף דז״א, דהיינו הן לימין והן לשמאל. וע״ד תפלין בזרוע, על הלב. כי מקבלת מב׳ בחינות דגוף דז״א, מלב שהוא קו האמצעי, ומזרוע, שהוא קו שמאל.