זהר

לו) חוורו דאורייתא, וכד איהו אור מתלבש בחושך, אתמר באורייתא שחורה אני ונאוה. וכד אסתלק מתמן אור דאיהו חוורו, אמרה אל תראוני שאני שחרחורת ואורייתא כגוונא דבת עינא, דאיהי אוכמא, ושפירא באור דנהיר בה.

פירוש מעלות הסולם

לו) חוורו דאורייתא וכו׳: כאן חסרה התחלת המאמר, והיא נמצאת בתקונים חדשים דף קטז. ת״ח, חשך איהו אוכמו דאורייתא, אור חוורו דאורייתא בא וראה, חשך ה״ס השחור שבתורה, דהיינו הדיו שבאותיות התורה. אור הוא הלבן שבתורה, דהיינו הגוילים שעליהם כתובים האותיות, וכשהאור מתלבש בחשך, נאמר על התורה שחורה אני ונאוה. וכשהאור שהוא הלבן שבתורה נסתלק משם, אומרת אל תראוני שאני שחרחורת. והתורה היא כעין אישון בת עין היינו מלכות, שהוא שחור, ונאה באור המאיר בו.