תוכן

ביאור הזוהר הקדוש המסביר את השגת הנשמות
לה. ומתוך שאלו הדברים הם מדברים העומדים בכבשונו של עולם, ואני חושש מאד שהמעיין לא יטעה בתפישתם, כדאי לי לטרוח עוד ולהביא את לשון הזהב של הזהר עצמו בדברים הללו, ולפרשם כפי יכולתי.
וזה לשונו בסגנונו הזך (פרשת בא אות רטו-ריח וברעיא מהימנא): ואי יקשה בר נש, דהא כתיב כי לא ראיתם כל תמונה. ואם יקשה אדם, הרי כתוב בתורה (דברים ד, טו), "כי לא ראיתם כל תמונה", ואיך אנו דורשים בו ית' שמות וספירות.
איהו יתרץ ליה, האי תמונה חזינא, דהא כתיב, ותמונת ה' יביט וכו'. הוא יתרץ לו, שתמונה זו ראיתי, כעין שכתוב (במדבר יב, ח), "ותמונת ה' יביט". שפירושו ספירת המלכות, שבה משתרשים כל העולמות והנשמות, להיותה שורש כל הכלים. ובסוד המקבלים ממנה שמחויבים להשיג הכלים ממנה, הרי נבחנת להם כתמונה, שעליה נאמר "ותמונת ה' יביט". כמו שמבאר והולך.
ואפילו האי תמונה לית ליה באתריה, אלא כד נחית לאמלכא על בריין ויתפשט עלייהו ויתחזי לון לכל חד כפום מראה וחזיון ודמיון דלהון, והאי איהו וביד הנביאים אדמה. ואפילו תמונה זו, שאנו מכנים בספירת המלכות, אין זו במקומה כלפי עצמה ח"ו, אלא רק כשאור המלכות יורד ומתפשט על הבריות, אז יראה אליהם, לכל אחד ואחד, כפי המראה והחזיון והדמיון שלהם. דהיינו רק בבחינת המקבלים, ולא כלל בספירת המלכות כלפי עצמה. וזה הוא שכתוב (הושע יב, יא), "וביד הנביאים אדמה".
ובגין דא יימא איהו, אע"ג דאנא אדמה לכו בדיוקנייכו, אל מי תדמיוני ואשוה. ומשום זה, יאמר להם הקב"ה, אף על פי שאני מתדמה לכם בצורות שלכם, דהיינו בחזיון ודמיון, עכ"ז, "ואל מי תדמיוני ואשוה" (ישעיה מ, כה).
דהא קדם דברא קוב"ה דיוקנא בעלמא, וצייר צורה, הוה הוא יחידאי, בלא צורה ודמיון. שהרי קודם שברא הקב"ה תמונה בעולם, ומטרם שצייר צורה, היה הקב"ה יחיד בעולם בלא צורה ודמיון.
ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה, דאיהו לבר מדיוקנא אסור למעבד ליה צורה ודיוקנא בעלמא, לא באות ה' ולא באות י', ואפילו בשמא קדישא, ולא בשום אות ונקודה בעלמא, והאי איהו כי לא ראיתם כל תמונה. ומי שמשיגו ית' קודם מדרגת בריאה, שהיא בינה, שהוא ית' שם מחוץ לכל תמונה, אסור לדמות לו שם צורה ותמונה בעולם, לא באות ה' ולא באות י' ואפילו לקרא אותו בשם הויה הקדוש או באיזה אות ונקודה. וזה שאומר הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה. כלומר, שהכתוב כי לא ראיתם כל תמונה קאי על הזוכים להשיגו למעלה ממדרגת הבריאה, שהיא בינה. כי בב' הספירות כתר חכמה, אין שם בחינת צורה ודמיון כלל, שפירושו כלים וגבולים, כנ"ל באות י"ח, ותחילת הכלים מתחילים מספירת הבינה ולמטה. ולכן כל הרמזים באותיות או נקודות או שמות הקדושים, אינם אלא מבינה ולמטה בלבד, וגם לא במקומם של הספירות עצמן אלא כלפי המקבלים בלבד, כנ"ל אצל ספירת המלכות.