זהר

לה) ובגין כך, כל אינון דאתברו בהאי עלמא, ואינון זכאי קשוט, כלהו אחברו בהאי עלמא, ואתדנו בדינא, מ"ט, בגין דההיא נפשא גרמא להו, ועל דא, חייס עלייהו קב"ה לעלמא דאתי.

פירוש הסולם

לה) ובגין כך כל אינון וכו': ומשום זה כל אלו שנשברו בעולם הזה, והם צדיקי אמת, כולם נשברו בעולם הזה, ונידונים בדין, מטעם שנפש ההיא שקבלו מהנוקבא בהיותה בגרעון גרמה להם, וע"כ חס עליהם הקב"ה לעולם הבא.
ביאור המאמר. הוא סובב על הכתוב, ​כי פעל אדם ישלם לו וגו'. ומבאר שמה שאנו רואים שדינים שורים גם על אדם צדיק, אע"פ שלא חטא כלום, הוא בגין רחימותא דקב"ה ביה איהי, דהא קב"ה רחים ליה ברחימו לקרבא ליה לגביה, (באות כ"ו) שהיסורים מקרבים אותו לאהבת ה'. ועל זה מקשה ב' קושיות, א) אם גופו של הצדיק הוא ביסורין, א"כ הוא בעצבות, ואין השכינה שורה רק כשאדם הוא בשמחה. ב) הרי אנו רואים צדיקים, שזכו לאהבת ה' אף על פי שלא היו להם יסורים כלל. ומה נשתנו אלו מאלו, ואין לתרץ שאלו שזכו לאהבת ה' בלי יסורים הוא מחמת היותם צדיקים בני צדיקים. כי אנו מוצאים אפילו בנו של צדיק בן צדיק שהיה כל ימיו ביסורים. ומשיב (באות ל"ב) אשכחנא בספרי קדמאי רזא חדא ולגביה רזא אחרא, שהם אמרו סוד אחד, דהיינו למה נמצאים צדיקים שהם ביסורים וצדיקים שהם בכל השלמות, ואגב זה מובן ג"כ סוד אחר, דהיינו שבו מתישב גם מה שהקשה, הרי אין השכינה שורה על האדם מתוך עצבות, (באות כ"ט) חד דאיהו תרין, תירוץ אחד שיש בו ב' תירוצים על ב' הקושיות.
וזה אמרו (באות ל"ב) דהא אית זמנין דסיהרא איהי בפגימו וכו', דהיינו בזמן שהנוקבא דבוקה בקו שמאל, שאז שורים בה דינים (כנ"ל דף ו' אות כ' בביאור הכתוב, ארץ מגורי אביו ע"ש) ובכל זמנא ובכל שעתא אית לה לאפקא נשמתין בבני נשא, דהיינו שמוציאה נשמות לבני אדם מכל קו שבג' הקוין ימין שמאל ואמצע, הכוללים כל הזמנים ועתים שבעולם, שה"ס כ"ח עתים (​שבספר קהלת ג'), כמה דלקטא בקדמיתא כמו שלקטה את הנשמות מתחילה, שלקטה אותן מג' דוכתי, שהם ג' קוין, כן היא משפעת אותן לבני אדם, וע"כ ואפיקת לון השתא בזמנא דאיהי קיימא בדינא, שהיא מוציאה נשמות מקו שמאל. שהיא עומדת אז בדין ובגרעון, האי מאן דנקיט לה בההוא זמנא, להוי תדיר בגרעותא וכו' כל מי שמקבל נשמה בזמן ההוא, דהיינו בזמן שליטת קו שמאל בנוקבא, הוא נמצא בהכרח בגרעון ודינים הנמשכים מקו שמאל, בין חייבא ובין זכאה, בין אם האדם המקבלה הוא רשע בין אם הוא צדיק. אכן יש ביניהם הפרש גדול, כי אדם רשע שיש לו נפש מקו שמאל, הוא מתדבק בו ואינו יוצא ממנו לעולם. אבל אדם צדיק שיש לו נפש מקו שמאל, הנה מכח הדינים והיסורים המגיעים לו מקו השמאל, הוא מזדכך ויוצא ממנו ומתקשר בקו ימין וזוכה לאהבת ה' הנמשכת מקו ימין, ולעולם הבא. כמ"ש להלן (באות ל"ו) ועל דא חייס עלייהו קב"ה לעלמא דאתי.
וז"ש וההוא זמנא דקיימא ההוא דרגא בשלימו וכו', דהיינו בעת שליטת קו אמצעי והיא בזווג עם ז"א, ההוא בר נש אשתלים בכלא, וכו' כי הוא מושלם מכל הבחינות הן מימין והן משמאל וז"ש ובגין כך כל אינון דאתברו וכו' בגין דההיא נפשא גרמא להו, ועל דא חייס עלייהו קב"ה לעלמא דאתי, ומיושב היטב הקושיא למה יש צדיקים שהם ביסורים ויש שהם בשלימות, כי אלו שהם בשלמות הוא משום שקבלו נשמתם מן הנוקבא בעת שהיא בזווג עם היסוד, ואלו שהם ביסורין הוא משום שקבלו נשמתם מן הנוקבא בעת שהיא בשליטת קו שמאל, שצריכים יסורים כדי להפרישם משמאל ולקרבם לקו ימין לזכות באהבת ה'. הרי שפעל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו, כי אע"פ שאין להם חטא, מכל מקום כיון שיש להם נפש רק משמאל, והם מחוסרי השלמות, ע"כ הקב"ה האוהב אותם, מוציאם משם ע"י היסורין ומביאם לימין, ולסוד עוה"ב, שהיא הארת הבינה, וזוכים על ידיהם לכל השלמות.
ובזה מיושב גם קושיא הב', (באות כ"ט) שהקשו למה הקב"ה שולח עליהם יסורים, כיון שצדיקים המה וראוים להשראת השכינה, ואין השכינה שורה אם אינם בשמחה. ועתה מובן היטב שהיסורים מוכרחים להם כדי להפרישם משמאל, וכל זמן שלא נפרשו משמאל מוכרחים להיות בעצבות, והשכינה אינה שורה עליהם. וכמ"ש להלן (באות ל"ח) ואע"ג דנשמתין בעציבו ולא בחדוון. וז"ש לעיל (באות ל"ב) רזא חדא ולגביה רזא אחרא, חד דאיהו תרין, כי ב' הקושיות מיושבים בזה.