תוכן

לה) וע"כ נצטוו ישראל (שמות י"ד י"ג) לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, משום שכבר נשאר שם הכל קליפה, וכבר נתברר כל הקדושה בצאת ישראל ממצרים, וא"כ מה צורך לישראל לירד לשם, אחר שיצאו בפרהסיא יצאו כל הניצוצות שהיו שם. וז"ס מ"ש (שם י"ב ע"א) יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. אמנם בבבל שיצאו במטמוניות, עדיין נשארו שם ניצוצות, ולכן כל העולה מבבל עובר בעשה, "כמש"ה (ירמי' כ"ז כ"ב) בבלה יבואו ושמה יהיו. ועל כן נגזר על ישראל שישתעבדו בהם השבעים אומות כולם, להוציא כל הניצוצות שנפלו בכל אומה ואומה, וארז"ל שאם אומה אחת שבה יהודי אחד, כיון שגלה שם אותו יהודי די, והרי מעלה עליו כאילו נשתעבדו שם כל ישראל, כי די באותו יהודי להעלות מה שנפל שם. כי כפי המועט שנפל באותה האומה, הספיק ביהודי אחד. ועל זה הוצרכו ישראל להתפזר בארבע רוחות העולם, להעלות כל חלקי הניצוצות, כמדובר.