תוכן

לה) נשמע דא יום ששי, דכתיב נעשה אדם, דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה, דכתיב הכא נעשה אדם, וכתיב התם נעשה ונשמע. הנה עשיה ירמוז לבינה, כד"א עשית בבינה כנזכר בפרשת תזריע דף מ"ג ע"א. ושמיעה למלכות כנודע. וכנזכר בפרשת בהר דף ק"ח ע"ב ע"ש והנה המלאכים שרשם בבינה, כי משם חיותם ומזווג חכמה ובינה נעשים, ולפיכך הם חיים וקיימים, כי זווג חכמה ובינה תמידי, דלא מתפרשאן לעלמין. ולפיכך כשהם מקדשים את השם, אין אומרים רק ברוך כבוד ה' ממקומו, הרומז לזווג חכמה ובינה. ולפיכך מקדימין עשיה לשמיעה, כי מעשיה עליונה יצאו. וכאשר יצאו ישראל ממצרים. ומנו חמשים יום בסוד היובל, ונדבקו בבינה, מקום החיים העליונים, הקדימו עשיה לשמיעה. ולפי' יצתה אז בת קול, ואמרה, מי גילה רז זה לבני. מ"י ודאי. וכל דור המדבר, מסטרא דיובלא הוו.