תוכן

לה) שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח. ובו יתבאר גם כן מ"ש לעיל, כי הנקבה נכללת ברמ"ח איברי הזכר. אך לא בשס"ה גידין שבו. כי יש לה שס"ה גידין בפני עצמה. דע, כי בחי' הגידין, שהם הורידין, שבהם מתפשט הדם החיוני של הלב, להחיות כל האברים. הנה הם נאחזים ונרמזים בשם י"ה. וזהו סוד שמ"י עם י"ה שס"ה. לפי שהחיות של הדם, מתפשט מן אבא ואימא, הנקרא י"ה באופן זה, כי אות יוד של י"ה במילואה, היא בגימטריא עשרים. ואות ה' של י"ה שהיא באימא כנודע, איננה משתנית בבחינת מספר, רק בבחינת ציורים, כמו שהודעתיך בסוד נקודת צירי, שהיא באימא. בסוד וייצר ה' אלהים, כי בה כל בחינת הציור. ואמנם אות ה' הנזכר שבאימא, יש בה ב' ציורים: או ציור ד"ו או ד"י ושני ציורים אלו, הם בגימטריא כ"ד. תחבר עתה שתי אותיות י"ה על דרך הנזכר, שהיוד היא עשרים, והה' ארבעה ועשרים, סך שניהם מ"ד, כמנין ד"ם. לרמוז כי הדם המתפשט בשס"ה גידים דז"א ונוקביה, הם מבחינת י"ה, שהם אבא ואימא, כי משם כל החיות והחיים.