פירוש הסולם
לה)
תרין אנון וכו': שנים הם שאמרו
קומה ה' משה ודוד. משה אמר
קומה ה' ויפוצו אויביך. ודוד אמר קומה ה' למנוחתך מה יש ביניהם. אלא משה שהוא בעלה דמטרוניתא אמר, כמי שמצוה לביתו: משה, צוה לה לעשות מלחמה עם שונאיו. דוד, הזמין אותו למנוחה, כאיש המזמין לביתו את רבונו. הזמין את המלך והגבירה עמו, וזהו שכתוב, קומה ה' למנוחתך, אתה, שהוא המלך, וארון עוזך, שהוא הנוקבא, בשביל שלא להפריד ביניהם.
ביאור הדברים.
קומה, פירושו המשכת חכמה וג"ר. בדומה לאיש הקם על רנליו שהוא זוקף קומתו. ויש ב' מיני קימה, א) שממשיך הארת השורק שה"ס הארת חכמה בלי חסדים, כדי להכניע האויבים, דהיינו הס"א. שאין הסטרא אחרא נכנעת, אלא על ידי הארת החכמה. ובעת הזאת אין זווג לזו"ן, כי אז השליטה הוא לקו השמאל, ולא לימין שהוא ז"א.
ב) שממשיך הארת החכמה, מסוד קו השמאל שהוא נקודת השורק, כדי להשלים עמה את החסדים בג"ר, ע"י התכללות ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה, אשר אז באים החסדים בסוד
המנוחה, שפירושו, שלמות הסופי, שאין אחריה עוד מה להוסיף. ונמצא המשכה זו, הוא הזמנה לזווג זו"ן, שז"א שה"ס קו ימין לאחר שנשלם בעת הזווג מהארת החכמה שבנוקבא, הוא משפיע אז אור שלם של חסדים אל הנוקבא, שהוא בבחינת ג"ר, שה"ס המנוחה. כמבואר.
וזהו ההפרש בין משה לדוד, כי משה, להיותו מרכבה לז"א, שהוא בעלה דמטרוניתא, היה בכחו להמשיך אל הנוקבא, גם את הקימה דמין הא', שה"ס הארת השמאל בלי ימין, כנ"ל, ואף על פי שמפרידה אז מן בעלה, אין בכך כלום, כי אחר שמגלה הארתה והאויבים נכנעים, הוא מחזירה תכף אצלו, ומשפיע לה חסדים ונשלמת מחכמה וחסדים יחדיו. וזסו"ה, שתחילה אמר,
קומה ה' ויפוצו אויביך, דהיינו שהמשיך לה הארת החכמה משמאל בלי ימין כדי להפיץ האויבים. ותכף אחר זה אמר,
שובה ה', דהיינו שהחזירה לזווג,
רבבות אלפי ישראל. והשיגה עתה חסדים וחכמה, כי
רבבות הם חסדים
ואלפי, ה"ס חכמה.
(כנ"ל דף ה' ד"ה והארותיה). וז"ש,
משה כמאן דפקיד לביתיה קאמר, כי להיותו מרכבה לז"א שהוא בעלה יכול לצוות עליה כרצונו, ואפילו להפרידה ממנה כרגע,
משה פקיד לה לאגחא קרבא לקביל שנאוי, ועל כן היה מצוה אותה להכניע השונאים, שה"ס הקימה דמין הא' אעפ"י שנפרדה ממנו, כי תכף היה מחזירה לזווג, בסוד שאמר,
שובה ה' רבבות אלפי ישראל כנ"ל. אבל
דוד, זמין ליה לנייחא, כי הזמין והמשיך סוד הקימה דמין הב' אל הנוקבא, שהיא בשביל המנוחה, שפירושו כדי להגדיל את החסדים בג"ר, שהוא שלימות הסופי הנקרא מנוחה, כנ"ל. ונמצא, שמה שהמשיך הקימה אל הנוקבא, הוא רק להגדיל את החסדים שבז"א, וז"ש,
כמה דמזמין למריה, שאע"פ שהזמין הקימה אל הנוקבא, לא היה זה אלא בשביל
מריה שהוא ז"א,
זמין למלכא ולמטרוניתא עמיה, כלומר שהמטרוניתא שה"ס הנוקבא, שקבלה הקימה, תתכלל בזווג עם מלכא, שה"ס החסדים, שעל ידי התכללות הזה ישיגו החסדים דז"א את הג"ר שלהם בסוד המנוחה כנ"ל.
הה"ד קומה ה' למנוחתך, שהזמין את הקימה בשביל המנוחה דהיינו להגדיל את החסדים בג"ר.
אתה וארון עזך, בגין דלא לאפרשא לון. כדי שהזווג המרומז ב
אתה שהוא ז"א,
וארון עזך שהוא הנוקבא, לא יפסוק ח"ו. כי אם היה ממשיך הקימה דמין הא' הנ"ל היה נעשה בעת ההוא פירוד בין זו"ן, כנ"ל אצל משה, ודוד להיותו רק מרכבה אל הנוקבא, לא היה רוצה לגרום את זה אפילו לרגע.
